top of page

ענבל מיוחס

  • תמונת הסופר/תINBAL MEYUHAS

אינטימיות - פרק ראשון.

הוא מסתכל לי בעיניים.

ממש מתבוננים. מקרוב. מנסים להגיע אל הרגש. שמתחת למילים.

כמו שצריך - אני מקבלת דרכו את תמונת המראה, של הקושי הגדול שלי להיות ברגש. הבריחה שלי למילים. ואוהו, אני אלופת המילים. יודעת לדבר, ולדבר. ולתאר ולתאר. אבל להרגיש. שם צריך שקט אחר. ושם, שם נתקלים במחסום האינטימיות, מחסום שכל כך רוצים לפרוץ - אבל הוא עטוף בעדינות אין קץ, ובשכבות של בידוד בטיחות של שנים של חששות מהמקום הזה, של דפוסים , של אימוץ הרגלים שהועברו עוד טרם היו מילים - חששות וקשיים של האנשים החשובים בחיים - אלו שלא ידעו אפילו, שיש להם קושי בנקודה הזו. או שידעו - אבל לא ידעו מה עושים עם זה..

אז הנה, נשלח אלי, בו ביום שאני מבינה את המחסום הזה, נשלחה אלי הזדמנות לעשות כאן מעשה אמיץ נחשוני, של התקרבות ללא מילים. מה שכל כך אני כמהה אליו, וככ נרתעת. מן פרפר של חששות נוחת מיד. ומתוך נאמנות להבטחה שלי אליו - אני אעזור לך במקום הזה, הבטחה שנתנה ללא מילים, אני חוצה את ההר - ומאפשרת לרגש לעלות. וכמה התרגשות אוחזת בשנינו. וכמה הודיה יש בי לדני החכם, שאמר לי - בתוך התהליך הטיפולי, עי הניסוי ועי ההתעקשות - תתמודדי עם המחסומים - ותצליחי. וכשאני כותבת את המילים האלו, אני חושבת על המחסום הזה של להיות ברגש, שקיים בכולנו, בארץ ששקועה כולה ברגשות - אבל לא מאפשרת באמת התקרבות, עדינות, נוכחות. כמה פחד יש בכולנו.

Comentarios


bottom of page