אתמול ישבנו ודיברנו, וכל אחת מאיתנו סיפרה על התהליכים הפנימיים העמוקים והמורכבים שיש לה מול נושא החברות שלה... מי לא מכיר.ה את זה? עד כמה אני רוצה בקשר, עד כמה רוצים אותי, מי באה למי יותר, למה שמים אותי במקום הזה והזה וכו' וכו'... כמובן, זה תמיד מהדהד לילדות ולתפיסות עולם שנקבעו בנו שם. אבל, חשבתי, מה יהיה אם אהפוך לגמרי את ההסתכלות? כשאני בוחשת במה שאני מרגישה, אני ממוקדת אך ורק בעצמי, ובאינטראקציה איתי. תשומת הלב המלאה שלי, בסופו של דבר, היא עלי. אבל, מה אם אמקד את כל תשומת הלב בחברה, ובמה שהיא צריכה ורוצה? כמה פעמים בחיי אני מצליחה להפוך את תשומת הלב ולמקד את כולי בזולת, ובמה הוא צריך? ולא כשאני בעבודת הטיפול, אלא ככה, בחיים... זה נקרא לתת, להשפיע, במקום לקבל לעצמי.
זה גדול, זה חתיכת דבר משנה חיים.
אז לכבוד יום הכיפורים, הזדמנות נפלאה לנסות להתבונן בקשרים שלנו, ומה שמנו שם יותר - רצון לקבל? או רצון להשפיע לזולת...
מאחלת לכולנו התבוננות משמעותית, וגמר חתימה טובה!
Comments