לו יכולתי ללמד אדם צעיר - מה הייתי מלמדת?

היום סיימתי שבוע שלישי של "סדנת הכנה לאזרחות לקראת השיחרור מהצבא"..

זה משהו שאני עושה כבר הרבה שנים, ותמיד ממלא אותי שמחה על המפגש עם צעירים וההזדמנות להביא מתוך תובנות חיי אל אנשים בשלב מוקדם יותר בחייהם.

הפעם - קיבלתי בעצמי שיעור משני בנים מקסימים.

לימדתי כלי ארגוני לקבלת החלטות. כלי רציונלי וטוב, שאני אוהבת ללמד.

אממה - הוא מתאים לחלק מהאנשים, ועושה קצת סדר לשאר. ואז הם שאלו אותי

- ואת? משתמשת בו?

- מה פתאום.

- למה שלא תלמדי איך את מקבלת החלטות?

והאמת,שהדרך שלי לקבלת החלטות מצריכה קצת יותר זמן. כי היא דורשת לימוד של הקשבה עמוקה. לימוד של האזנה עדינה לרחשי הלב, ולמה שמגיע אלינו מתוך הנשמה..

החיבור לנשמה, זו שבסופו של דבר דוחפת ומכווינה אותנו, דורש קודם כל השקטה של רעשים חיצוניים, והשקטה של רעשים פנימיים..

אנשים יוצרים, מחוברים אליה דרך היצירה שלהם.

בטבע, קל יותר להתחבר.

ביומיום העמוס - קשה יותר.

הקול שלה עדין - אבל נוכח תמיד..

כמה הייתי רוצה ללמד אנשים צעירים להקשיב לקול הנשמה שלהם, וללכת בהכוונתה..

הלוואי, ואלו היו הסדנאות שנותנים.

אבל בינתיים, בתוך מה שיש, דייני שאמרו לי אנשים שהם פחות לחוצים בעקבות מה שעברנו. לי זה אומר - קלטנו את הקול שמתחבר לידע העמוק שקיים בנו, הידע האמיתי, הנוכח, המרגיע.

שיהיה סופשבוע מלא רגיעה, ואהבת הזולת, כי רק משם תגיע הישואה.

באהבה גדולה - ענבל.