לישון במדבר לבד - בלילה קר

הי,

מה נשמע??

לפני כשבועיים הייתי בסדנה מאד משמעותית. הייתי בכנס "לוטן במדבר" לאנשי טיפול ומתעניינים בכלל שאוהבים לעבוד בטבע.

לקחתי סדנה שידעתי שאשן בה לבדי.

הלכתי להמודד עם הפחדי חושך שלי, שמלווים אותי מאז שאני זוכרת את עצמי..

למה לאתגר בעצם?

קודם כל, מסתבר שאני אוהבת את זה.

בתוך האתגר, יש הליכה במקומות לא ידועים.

הליכה כזו מחדדת את החושים, נותנת הזדמנות לחוות את עצמי מזוית חדשה.

מאפשרת צמיחה, התחדשות, התרגשות ועוד...

אז איך היה?

מאתגר מאד. עברתי לילה בלי מדורת חימום, בלי שק שינה ומזרון,

עשרות פעמים עיני נפקחו לשמי המדבר השחורים מלאי הכוכבים,

ולתוואי המטושטש של ההרים סביבי.

היו רגעים, שחשבתי שהחושך ימשיך לנצח.

אוכל לחיות עם זה. לא פחדתי. לא פינטזתי פחדים.

הייתי.

חוויתי.

לרגעים נזכרתי, אבל רוב הזמן הייתי בהווה. בקור. בהתמודדות הפנימית איתו. דמיינתי שמיכה. דמיינתי חום.

את כפות רגלי כמעט לא הרגשתי.

אבל הייתי בזה. לגמרי. עד הסוף.

בדמדומי הבוקר חזרו תוואי המדבר, הזריחה המדהימה ממול,

והידיעה - שאני מסוגלת להזיז את הנוחות שלי לפעמים למען לימוד עמוק ומשמעותי של הגבולות והמגבלות שלי, ואיפה אני נצמדת לידוע , ואיפה אני מעזה לקפוץ למקומות חדשים.

אהבתי את זה . מאד.

מזמינה אותך ל"ענבל בטבע" , לאתגר את הגבולות (באופן רך ולא קשה) לאתגר את התודעה.

המפגש הקרוב יהיה בשני הקרוב, 28/3, מתשע בבוקר עד 12 בצהריים, ויעסוק בהורות ואתגריה בכל גיל..

ניפגש!

להתראות, ענבל