בסופש נסעתי לחופשה. אפילו לא שמתי לב שבתוכי נבנתה תוכנית מדויקת של מה אני רוצה שיהיה בה , איך ארגיש ואיך אהנה בכל מיני רגעים. התוכנית הריגשית נטוותה סביב התוכנית הפיזית, ושמתי לב אליה רק ברגע שאכזבה התחילה לפעם בי.
מכירים?
זהו מעגל ככ שחוק וככ קיים אצל כולנו.
והוא יוצר תחושות כבדות של תסכול ואכזבה, עד יאוש במקרים רבים.
מה עושים??
קודם כל, כמו כל דבר - מתבוננים ומעלים את כל התסריט אל פני השטח. כשהתת מודע הופך למודע - יותר מחצי מהדרך כבר נעשתה.
הדבר הבא, הוא להבין, שלמרות שלא כיף והתחושות נמוכות - זה בדיוק מה שצריך לקרות, זה התסריט המדויק כדי שנתפתח ונזוז הלאה.
ציפיות = תוכניות שאנחנו מכילים על אחרים = שתלטנות, מחשבה שאנחנו קובעים כל דבר בעולם.
ומגיל מאד צעיר אנחנו כל פעם מתאכזבים לגלות שזה ממש לא ככה.
אכזבות = חוסר קבלה שלנו את המציאות, חוסר זרימה עם מה שבאמת קורה, וכשהקבלה והזרימה קורות - באה אפילו שמחה...
ושרק נזכור - הכל כאן לגמרי בעדנו, כדברי תהילים - "קדושים אתם כי קדוש אני, ותחסרהו רק מעט מעם השם " ( ציטוט לא מדויק..), רק שצריך לנקות את העדשות בעיניים כדי לראות את זה נכון..
באהבה רבה - ענבל
להצטרפות ל"הדרך אל השקט", ווטסאפ שבועי עם מסרים של התבוננות וחיזוק - https://chat.whatsapp.com/J8daoz30KvmIkhpOJi85yw
Comments