top of page

ענבל מיוחס

  • תמונת הסופר/תINBAL MEYUHAS

החיצוני והפנימי בחיינו


לא מלמדים אותנו לחשוב נכון. המחשבה תמיד יושבת בחוץ, באחריות על מישהו אחר. אם משהו לא הולך כמו שאדם רוצה, אם ניסינו ליצור משהו והוא לא מתממש כמו שאנחנו רוצים - נוצר כעס על כל מי שהפריע לדבר הזה להתקיים. "הם לא רציניים, הם לא לוקחים אחריות, בגללם זה לא מצליח..". או אם אנחנו מתקדמים עוד קצת - אני לא יודע להנהיג, אנשים לא מקשיבים לי, אני חלש כשאני כזה ועוד ועוד ירידות עצמיות שבאות אולי לדכא את הרצון לפעם הבאה או להצדיק בעיני האדם את הסיבה שמשהו שהוא ידע ורצה - לא יצא לפועל באותה צורה. האמת, אותה חשוב ללמד וקשה לאנשים להקשיב ואולי להבין - נמצאת במקום אחר. האמת יושבת באמונה העצמית הנמוכה, שלא מאמינה באמת שהיכולת שלנו אינסופית, ואנחנו יכולים לברוא הכל. האמת שמה שאנחנו רואים בחוץ, זה ביטוי של אותה אמונת חסר, שפשוט מתממשת במציאות. ועכשיו אנחנו קוראים למציאות החיצונית - אמת. ולמחשבות , רגשות, אמונות (אם בכלל מכירים בהן) - טוב מה הן שייכות בכלל לעניין. תעזבי אותך מהעומק הזה. הרי המציאות זה מה שבחוץ אז איך זה בכלל קשור?.. להבין, שהחיצוני בא ללמד אותנו על הפנימי ועל מה שעוד צריך לעבוד כדי לנקות זו וואחד תובנה ענקית!! ומנסיוני האישי - היא משנה לחלוטין את החיים, ואת הדרך שבה אני מנהלת את חיי, הדרך שבה אני חווה דברים והדרך שבה המציאות מוקרנת אלי...

bottom of page