אתמול, לקראת הטקס בכמון, נוצרה שיחה מעניינת עם תום על אמונה . הוא לא רצה להזדהות עם התפיסה הרגילה של יום השואה, ומפה ומשם נמשכה השיחה למי יוצר את המצבים, ועד כמה בחירה יש לנו.. הם לומדים על יונה הנביא ,ונראה שהשאלה חיה בתוכו.. ואני ניסיתי להבין מה אני רוצה להגיד לו, ולא להתנגד אוטומטית כי הוא מציג דעות שונות לתפיסות המקובעות שלי על ימים וחגים, תפיסות שעוצבו לאורך כל שנות חיי ובעיקר בילדותי עי הדפוסי חשיבה של הורי.. אבל מפה ומשם, הגעתי לתשובה שאני דבקה בה, שיש מציאות חיצונית אלי, ומכאן והלאה הבחירה שלי איך להגיב אליה... גם בשואה, הסיפורים הכי מרגשים בעיני היו סיפורי הבחירה למרות המציאות. בחירה לעזור, לתמוך, להיות בשביל הזולת, למרות כל המצב הקשה. בחירה להאמין - למרות שבין האדם ובוראו ניצב מסך מציאות ככ קשה. בחירה להיות אדם טוב, איש חסד, למרות מעשים לא אנושיים.. כמה פעמים אנחנו מצליחים לבחור בדרך הזו דווקא ברגעים קשים ומאתגים בחיים?
top of page
bottom of page