המסע שלי
איך התפתחתי כאדם, וכמטפלת ומנחה
שנים ארוכות נשואה לעמית, ואמא לאורין, אדווה, בר, עינב ותום, וסבתא להילל יער ואוריה.
חיה בכמון, אחד המקומות היפים בארץ, ומתאהבת כל בוקר מחדש בנופי הגליל ובטבע שעוטף אותי מסביב.
אבל המסע התחיל אי אז:
הסקרנות שלי מה באתי לעשות בעולם, ולמה הדברים לא פשוטים, ולמה יש קושי וכאבים רגשיים זכורה לי מילדות כילדה שחוותה הרבה רגשות סוערים (היום אני יודעת - שזו המתנה הגדולה שירשתי - מתנת הרגישות - שמאפשרת לראות את הזולת מיד ולדעת איך לעזור לו).
החיים דחפו אותי קדימה מהר מאד - הייתי אמא צעירה ובת זוג בגיל שכל חברי עדיין היו בצבא, וכשהם היו בטיול הגדול גידלתי משפחה.
מההתחלה ההתמודדות העיקרית שלי היתה עם כעס שנבע מחוסר שביעות רצון, ביקורתיות ושיפוט על הכל.
לקח זמן עד שעליתי על הדרך להניע את הכאבים האלו להתפתחות פנימה, ומאז עד היום אני על שביל הצמיחה - בכלים שונים.
למדתי לראות, שכולנו דומים. ואת רוב חיינו אנחנו מעבירים בשיפוט וביקורת. קודם כל על עצמנו, ואחר כך על האנשים הקרובים אלינו והרחוקים יותר, מתוך ניסיון לשנות, להתאים, לשפר, להתקדם או בעיקר להתאים את המציאות אל מה שאנחנו חושבים שככה צריך להיות, מתוך העיניים שלנו.. הדחף הזה לביקורת יוצר הרבה כאב. והוא לא חייב לנצח לנהל אותנו.
אפשר לשנות ולהשתנות בכל דבר שמפריע לנו להיות הכי טובים וקרובים למה שבאנו להיות. זה דורש התבוננות, עקשנות על הדרך, התמדה, וזה לגמרי אפשרי.
אחד הדברים המהותיים שלרוב לא מלמדים אותנו, ופעמים מעטות ההורים הם מודל אליו – פשוט להיות מי שאת! (פשוט??) - ולראות את הדברים היפים והמושלמים שבך.
זו נקודת ההתחלה הכי מהותית. ולמרות שהסביבה לא רואה ומבקרת את זה בלי צורך להצטדק, להיות משהו אחר בכל צורה שהיא.
לי לקח שנים ארוכות, של תהליכים טיפוליים בדרכים שונות להתקרב להרגשה הזו.
היום אני יודעת - מה מביא לי את השקט - ומה מפר אותו. ואיך להתמודד עם השינויים.
כמו שאי אפשר לוותר על הפוטנציאל לאהוב ולהיות נאהבת על ידי מישהו אחר, ככה לא יכולתי לוותר על הפוטנציאל של לקבל את עצמי ללא שיפוט ומכאן לקבל את ילדי באהבה כמו שהם. הרגשתי את הקונפליקט המתסכל הזה, ואת הניסיונות השונים שלי להשיג את הקבלה מבחוץ שלרוב החזיקו מעמד כמה שעות ואז נעלמו. הייתי הולכת לטיפולים שונים, למבחר סדנאות, חוזרת בהיי, לקח שבוע - חזרה התחושה הקשה שלוותה בהרבה כעס, תסכול ומרירות כלפי העולם בכלל, ומשפחתי הקרובה בפרט. לא יכולתי להסכים לרעיון שאין אפשרות לנינוחות ויחסים טובים בבית.
בנוסף, בזכות ילדי, הבנתי שגם לי יש הפרעת קשב ברמה מסוימת. וככה הכרתי את האש שבי, אלמנט שיכול להיות פורץ דרך ומנוע יצירתי בלתי מוגבל, ומצד שני מאתגר עם אימפולסיביות, קושי ללמוד וליישם, חוסר שקט עמוק פנימי וכו'.
זה תורשתי, משפחתי, וזה נלמד והועבר מדור לדור.
כשנואשתי וויתרתי לחלוטין על האפשרות להרגיש קבלה עצמית ושקט פנימי. כשאמרתי לעצמי, בגלגול הזה – זה מה שיש ותלמדי לוותר על הקבלה העצמית; וברגע ששחררתי את הרצון הנואש הזה - לקבל הכרה מהסביבה , או בעצם, יותר מדויק - לקבל הכרה ממני - התחיל השינוי, הגיע המורה המדויק, התחלתי להתגלות לעיני.
ההבנה שיש אנשים שזקוקים להרבה תנועה וגיוון וחקירה ולמידה בחייהם - ואם אנחנו מקבלים את עצמנו ככאלה - עפים בשמחה לעולמות נפלאים כל הזמן - היא ידיעה נהדרת, הפוכה מהמחשבה הקודמת של "יש בי חוסר עקביות והתמקדות" - שהיתה בי פעם.
בדרך המופלאה פגשתי מורים נהדרים, חלקם באופן אישי וחלקם באופן לא אישי - כל אחד ואחת מהם לימדו אותי דברים נפלאים, שהפכו אותי לאדם - במובנים רבים - שונה ממה שהייתי בצעירותי.
התייחסות חיובית פנימית וחיצונית, התייחסות מתוך עוצמה ואמת פנימית, ומתוך נאמנות קודם כל לעצמי ולעולמי.
והחשוב מכל, הבנת ההשגחה ועולמו של הקב"ה המושל בכל.
היום אני רגועה הרבה יותר, בריאה יותר, מכילה ומקבלת, דברים ששנים ארוכות ביקשתי לעצמי, ולא ידעתי איך מגיעים אליהם. אני מודה כל יום שיצאתי למסע הזה.
בתוכו הגעתי לדבר החשוב מכל - האמונה שיש מי שמנהל פה עניינים - ואמונה שיש ביכולתי לחבור אליו ולהרגיש אותו בכל יום וכל רגע.
הידע איך להניע כוחות ריפוי בתוכנו - הוא ידע הכרחי.
אי אפשר לתאר כמה הוא הופך את החיים בכל מובן - והיום אני רוצה לחלוק אותו עם העולם.
החזון שלי - לעזור לכמה שיותר אנשים לגלות את היכולת להיות רגועים, מודעים ליכולות שלהם וממשים אותן.
עם הידע החדש שקיבלתי בשנים האחרונות על בריאות טבעית גוף ונפש, יש לי חלום שכמה שיותר אנשים יחשפו אל זה.
שיפסיקו לחיות דרמות מומצאות ויבחרו בחיים בהם אנחנו אחראים על מי ומה שאנחנו בצורה מלאה - על המחשבות, על המילים, על המעשים שלנו - מתוך הבנה וראייה של כל היכולות שלנו, ומתוך סקרנות אינסופית למה שקיים בשבילנו בעולם.
הידע המדהים שצפון בתוך המקורות היהודיים שלנו, שהיו חסומים בפני מנטלית עד לפני מס' שנים, הידע הזה הוא לא פחות ממשנה חיים! אנחנו עושים לפעמים מסעות גדולים במחוזות זרים, ולא תמיד מגיעים לתמצית שנמצאת ככ זמינה לנו, אם רק נפתח את הלב לקבל ממקורותינו.
היכולת לראות את המעגליות בחיים, החזרתיות שוב ושוב לאותו כאב מתסכל, ההבנה שזה לא סתם ויש סיבה לדבר, ההבנה שיש השגחה עלינו ואנחנו צריכים ומוזמנים לחבור אליה כדי להבין, לרפא ולהתפתח ובעיקר - כדי להביא מתוך התובנות שלנו כדי לעזור לזולת- היא המאפשרת קפיצה קוונטית בהתפתחות הפנימית ובמערכות היחסים עם העולם.